אחזקת שבר בסימטה

אחזקת שבר היא פעולת אחזקה הנעשית לאחר שאירעה תקלה בפועל, לעומת אחזקה מונעת הנעשית לפני שאירעה תקלה בפועל.

שבוע לאחר שרצח בדם קר את אלון בקל, שמעון רואימי ואמין שעבאן ופצע שבעה נוספים, נלכד המחבל נשאת מלחם וחוסל בבית נטוש שהיה שייך למשפחתו, בישוב ערערה - שבו גדל והתחנך.

משך מספר ימים - מאז ביצע את הפיגוע - התמקדו המאמצים לאיתורו בצפון תל אביב, דבר שהכניס את הציבור לחשש שנשאת מלחם עודנו מסתתר באזור רמת אביב בו עבד כשליח בחנות ירקות. ההיסטריה בליבוי התקשורת הובילה לכך שמחצית ההורים לא שלחו את ילדיהם לבתי הספר והגנים.

אתם מבינים? החשש היה ממחבל בודד - שכל שירות הבטחון הכללי, המשטרה, הימ"מ ואפילו צה"ל הפעילו את מיטב האנשים והמערכות לאיתורו תוך סריקות של כלבנים וכוחות מיוחדים בצפון תל אביב - ואנשים חששו ממה? - מכך שהוא יצא ממחבואו - וימשיך במסע ההרג - ואיפה? באותה נקודה בה מחפשים אותו כל כוחות הבטחון של המעצמה החזקה במזרח התיכון.

על מה לא דיברו? וממה לא חששו באותו רגע? מזה שמאז תחילת גל הטרור הפלסטיני הנוכחי - מאות מחבלים דורסים אותנו, דוקרים אותנו, יורים בנו ומיידים אלינו בקבוקי תבערה, על בסיס יום-יומי. וממה פחדו? מנשאת מלחם שיצוץ - דווקא היכן שמחפשים אותו.

נשאת מלחם סיים את חייו מכדורי צלפי הימ"מ - אבל הסייענים שחולקים איתו את אותה האידיאולוגיה ועזרו לו לברוח מתל אביב ולהסתתר בערערה שבוע ימים - עדיין נמצאים איתנו - וזה צריך להדאיג את כולנו.

האיסלאם הרדיקאלי שולח גרורותיו ופעיליו מתפשטים בקרבנו - מנצלים את חופש התנועה המוחלט, הדמוקרטיה, את הרצון שלנו לראות בבני המיעוט הערבי כאזרחים שווים.

משפחות בקל, רואימי ושעבאן לא יקבלו את יקיריהם חזרה בעקבות נטרול הרוצח. חיסול נשאת מלחם אינו הצלחה של המדינה - הוא ההודאה בכשלונה לטפל טיפול מונע בגיס החמישי ההולך ומתעצם בחצר האחורית שלנו - לא מעבר לקו הירוק - "איפה שיש רק מתנחלים", אלא כאן אצלנו ביפו, בערערה, בסכנין, בפאקינג ג'יסר א-זרקא באמצע הדרך בין חיפה לתל אביב.

בכור ז'אן היה בן 52, הוא היה נדבן ידוע בקהילה הגרוזינית. לעיתים נתן תרומות גם בסתר, ואף תוך לקיחת הלוואות, סיפרו בני משפחתו. הוא נסע עם אחיו, שנהג במכונית, מכיון חיפה לתל אביב. שניהם חזרו במוצאי-שבת, 7 באוקטובר 2000, מביקור חולים אצל קרוב משפחה. כשהגיע הרכב לג'סר א-זרקה, אחת האבנים שזרקו עליו פגעה בשמשה הקדמית של הרכב, פערה חור בשמשה ופגעה בעוצמה בחזהו של ז'אן בכור. כתוצאה מכך הוא נפגע פגיעה קשה ונגרם לו שבר בעצם החזה ובצלעות, קרע בלב ודימום נרחב, והוא מת במקום. ז'אן הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים.

בכור ז'אן נרצח על-רקע אידיאולוגי - בשל היותו יהודי שנסע בכביש החוף, אבל אף אחד לא הואשם ברצח ואף לא בהריגה או בגרם מוות ברשלנות. רוצחיו של בכור ז'אן מסתובבים בקרבנו, הם שליחים במכולת או פועלי בנין או עורכי דין, אבל הם לא נמצאים איפה שרוצחים צריכים להימצא.

נשאת מלחם לא צץ יום אחד בפאב הסימטה עם נשק אוטומטי והתחיל לרסס לכל עבר. בחודש יולי 2007, כאשר החייל רם ג'אן המתין בצומת כרכור. מלחם שהגיע למקום, דקר אותו באמצעות מברג בפלג גופו העליון וניסה לחטוף את נשקו. מלחם הועמד לדין ובית המשפט המחוזי בחיפה גזר עליו חמש שנות מאסר בפועל - וזה אחרי שכבר ריצה מאסר בגין מכירת סמים לסוכן משטרתי.

הכתובת של נשאת מלחם הייתה על הקיר של כוחות הבטחון - היה ברור מי הוא - היה ברור מה הוא עשה. לחבר אחד ועוד אחד - זו פעולה שגילינו שהשב"כ והמשטרה יודעים לעשות וחבל שלא נעשתה לפני ש-3 אזרחים תמימים קיפדו את חייהם.

בכור ז'אן שנרצח בדם קר בג'יסר א-זרקא כמו אלון בקל שנורה בליבו בפאב הסימטה בדיזנגוף, הם חלק מקבוצת קורבנות הולכת וגדלה, של יהודים שנרצחו על-ידי ערבים ישראלים על רקע אידיאולוגי. דמם של הקורבנות צועק אלינו מן האדמה - האם עשינו מספיק למנוע את מותם? האם אנו עושים מספיק כדי למנוע את הרצח הבא?

נשאת מלחם הוא רק אחד מבין רבים, רבים מדי. בבית הגידול בו התחנך, עדיין נותרו עוזריו ומהלליו אשר נושאים תעודות זהות כחולות, מקבלים דמי ביטוח לאומי, מחזיקים בכספות של ההורים תתי-מקלע ברישיון מהמדינה, ועד שלא יצוץ הנשאת מלחם הבא, מה שהיה הוא גם מה שיהיה. אף אחד לא ישקיע בטיפול במחבלים הבאים עשירית מכוח המודיעין שהושקע באיתור וחיסול נשאת מלחם. ככה זה - מדינה של אחזקת שבר.